מי אני?
שמי לירון, אני אמא לארבעה ילדים שמשנים, מלמדים, ממלאים (וגם לעיתים מרוקנים :-) ) את חיי. טליה, ארי, יהב ודביר.
אני נשואה לאייל וביחד משנים ומשתנים.
את תחילת דרכי בעולם הטיפול, התחלתי כמעסה. אחכ למדתי להיות דולה ומטפלת בנשים הרות בשנת 2004.
בשנת 2007 עברנו לבוסטון - ושם המשכתי להיות דולה, מעסה ומטפלת בקרניו סאקרל.
הגעגועים לארץ תמיד ליוו אותי. למדתי לגשר על המרחק על ידי אמצעי תקשורת שונים - סקייפ, וואטסאפ, פייסבוק, וטלפון. כך הכול הפך זמין ונמצא קרוב . אבל זה לא הספיק. חוסר השייכות הורגש בגוף.
עברו השנים והמרחק והתרבות השונה גרמו לי לרצות להעמיק בעולם הריגשי.
התחלתי ללמוד ולהמתקצע בארהב בכלים נוספים - קונסטלציה משפחתית, התמקדות, תטא הילינג, ועוד. אלו היו חלקים שהרגישו לי כמו חוטים של קשר לעולם הרגש.
לאט לאט, עם הדיוק של עצמי, הבנתי שאני רוצה לחזור הביתה. לשורשים שלי. להרגשה שאני צועדת, מדברת, מטפלת, מלווה- ומרגישה "אני" בכל כולי.
ב 2017, חזרנו לארץ, לקדימה- צורן. את תחושת השייכות אי אפשר לקנות באמזון. מתברר.
ב2019 הגשמתי חלום והתחלתי את לימודי הפסיכתרפיה. עבורי הם איגוד של כל הכלים שלמדתי עד עכשיו.
עזבתי את ליווי הלידות וכיום אני מתמקדת בליווי בקליניקה באמצעות הפסיכותרפיה ,ומנחה ומלמדת קונסטלציה משפחתית.